אודות
היום אני בן 30, אבל מוזיקה היא חלק מהחיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי.
הסיפור שלי התחיל בלימודי פסנתר קלאסי בגיל 6, ולאחר מכן, בגיל 12, הצטרפה גם הגיטרה. כבר בגיל צעיר הפכתי אובססיבי לכלי נגינה. שאבתי הרבה ידע מהמורים שליוו אותי ושכללתי את המיומנויות שלי בלמידה עצמאית.
תמיד חלמתי על מקום משלי, פסנתר כנף וגיטרות מטורפות. אף פעם לא עניין אותי להתעשר, רציתי רק לעשות את מה שאני אוהב. אבל כולם ניסו להוריד אותי מזה, כי 'אין בזה כסף, תלך למקצוע אמיתי.'
בגיל 18 התגייסתי ללוחמה. רציתי לחוות שירות מאתגר, מנטלית ופיזית. היה לי קשה, בעיקר כי זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלא יכולתי לנגן.
בגיל 21, אחרי הצבא, עבדתי בארבע עבודות במקביל כדי לממן לימודי מוזיקה גבוהים: תחנת דלק, מוקד מכירות, בית ספר יסודי, ובמקביל התחלתי ללמד באופן פרטי את התלמידים הראשונים שלי.
לא היה לי זמן לנשום. הייתי בזוגיות, ובלילות התאמנתי על הפסנתר.
בגיל 23 גיליתי את עוצמת הרשתות ואת כוח החשיפה. פתחתי חשבונות בטיקטוק ובאינסטגרם, שם העליתי סרטונים שלי מנגן ומלמד, והגעתי לעשרות אלפי עוקבים ומיליוני צפיות.
התוכן יצר המון פניות של תלמידים חדשים, והגעתי למצב שהשיעורים הפרטיים שלי הכניסו יותר משלוש העבודות האחרות ביחד. אז התפטרתי מכולן והתעסקתי אך ורק בללמד. סוף סוף!
בגיל 24 התחלתי ללמוד ג׳אז ומוזיקה ברימון, כשבמקביל כבר לימדתי כ־50 תלמידים פרטיים בשבוע.
בשלב מסוים פשוט לא נשאר לי מקום לתלמידים חדשים. הבנתי שאם אני רוצה לעזור ליותר תלמידים, אני לא יכול לעשות את זה לבד. התחלתי להפוך את הדרך שבה אני מלמד לשיטה מסודרת, והכשרתי מורים נוספים לעבוד לפיה.
ככה הצלחתי להעביר את פילוסופיית ההוראה שלי למאות תלמידים נוספים.
בגיל 26 התחלתי לקבל המון פניות ממוזיקאים שרצו לדעת איך הצלחתי להתפרנס ממוזיקה וללמד כל כך הרבה תלמידים. אז התחלתי ללמד גם אותם ופתחתי את תוכנית הליווי שלי, שבה אני מלמד מורים איך ללמד ואיך להתפרנס מהוראת מוזיקה.
במקביל, בניתי לעצמי את המקום שתמיד חלמתי עליו. סטודיו משלי שבו אני יכול לנגן, ללמד, ליצור ולעבוד בדיוק בדרך שאני רוצה.
בגיל 28 השגתי חופש כלכלי ופיזי. קניתי כרטיס טיסה לכיוון אחד, וגרתי וטיילתי לבד בשש מדינות: יפן, תאילנד, סינגפור, קוריאה, וייטנאם ודובאי.
המשכתי לעבוד תוך כדי הטיול, והעסק שלי המשיך לצמוח מרחוק. בפעם הראשונה הבנתי שבניתי לעצמי חיים שמאפשרים לי לעבוד במה שאני אוהב, מכל מקום בעולם.
בגיל 29 חזרתי לארץ והגשמתי עוד חלום שהיה איתי מאז שהייתי ילד: קניתי את פסנתר הכנף שתמיד רציתי, והוספתי לסטודיו עוד שתי גיטרות שחלמתי עליהן במשך שנים.
היום, בגיל 30, יש לי את המקום שתמיד רציתי, את פסנתר הכנף והגיטרות שתמיד חלמתי עליהם, ובעיקר, אני מתפרנס מלעשות את מה שאני אוהב.
היום המטרה שלי היא להעביר את כל מה שלמדתי בדרך הלאה.
אני רוצה לעזור לכמה שיותר מורים ומוזיקאים לבנות לעצמם חיים מהמקצוע שהם אוהבים, להתפרנס ממנו ולהגשים את החלומות שלהם.
ובמקביל, אני רוצה להעביר את פילוסופיית ההוראה שלי לכמה שיותר תלמידים, ולשנות את הדרך שבה אנשים לומדים מוזיקה בארץ.